<h1>האשכול — רצב"א, סדר י"ח טרפות בקצרה</h1>
<h2>דף ד:</h2>
[חולין קי"ד ע"א] יש מי שאומר אע"ג שהתירה תורה חלב מי חלב לא התירה דאי' בכ"ה [חולין קי"ד ע"א] המבשל בשר במי חלב פטור אלמא לאו חלב מקרי והדרא לאסור אבר מן החי, ומי חלב לאו נסיובי חלבא דאתמר דמטמטם הלב [פסחים מ"ב ע"א] דהאי חלב הוא מדאי' בכיצד צ' [פסחים ע"ו ע"ב] פת שאפה עם הצלי בתנור אסור לאכלה בכותח, ואי נסיובי לאו חלב לא החמירו כולי האי, אלא נסיובי הנשאר מן החלב אחר שנעשה גבינה, ואי מרתיחין לי' נקפה קצת ונעשה דומה לגבינה ונקרא מאט"ו, אבל מי חלב מים המעורב במאט"ו ונפרש ממנו לאחר רתיחה, ואעפ"י שמעורב עם החלב כל זמן שלא נפרד ממנו אין שמו עליו אלא חלב מקרי ושרי, אבל לאחר הפרשתו אסור משום אבר מן החי, וכיוצא בו בדם איברים בלאו [כריתות ד' ע"ב] וכ"ז שלא פורש שם בשר עליו ושרי, וצללתא דדמא [פ"ז ע"א] לא מחייב עלי', אבל כ"ז שמעורב עם הדם נקרא דם וכשר לזריקה. ולא מחוור, הא דלא מחייב במי חלב משום בשר בחלב דבחלב אמו אסר רחמנא וכשיוצא עקר החלב בו, וכשחסר העקר לאו חלב אמו הוא, אבל כשהתירה תורה החלב ל"ל מקצתו יהא אסור אם מפרידין אותו. ול"ד לדם איברי' שאסרה תורה בלאו בהדי' ומסברא אמרינן אי לא פרש שרי דכמה איברי' כמו הכבד הטחול והלב והריאה שא"א להוציא מהם כל דם ושרי ר', אבל הכא התירה תורה החלב ובכללו גם המים, מה"ת לומר כשנפרשו אסורין, ומצללתא ודאי ל"ר, כיון שבטבעו סובב הדם ולא אמרה תורה להפרישו קודם זריקה, אלמא כ"ז שמסבב הדם יחשב, אבל בהפרידו בעינינו רואי' שהוא מים.
